בן רבקה ויונה, נולד בחודש ינואר 1926 בסמרקנד, רוסיה, למשפחה בוכרית נודעת. סבו בנה בית-כנסת מפואר בסמרקנד והמשפחה בנתה את בית-הכנסת הבוכרי בתל-אביב "היכל מנחם". בהיותו בן שש נתייתם מאמו. אפרים עלה ארצה בשנת תרצ"ג, גר בירושלים ולמד בבתי-ספר דתיים. לאחר שסיים את לימודיו עבד כנהג ועם זאת קבע עתים לתורה. היה בעל רצון חזק, ישר ועניו. היה חבר "בני-עקיבא", "זבולון" וה"הגנה". מילא תפקידים רבים בהעלאת מעפילים ובניית "סליקים". 6 שנים שירת בחי"ש תל-אביב.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ולקח עימו לצבא את תיק התפילין שלו. ביום ט' באדר ב' תש"ח התנדב לצאת לעזרת גוש עציון הנצור. ה"פרימוס" (מטוס קל) שבו הוטס נאלץ לנחות נחיתת-אונס בהרי ירושלים והוא המשיך דרכו ברגל עד רמת רחל ולמחרת יצא בשיירה לגוש. אפרים חזר לירושלים בשיירה שהותקפה בנבי-דניאל. הוא הצטרף ליחידה לוחמת דתית בחטיבת ירושלים והשתתף בקרבות הקסטל, שייח'-ג'ראח ורוממה. הוא נפל בשער הגיא בעת מבצע "מכבי" לפריצת הדרך לירושלים, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בסנהדריה בירושלים. לפני מותו ביקש מחבריו לנשק להניח לו כי אין תקווה לחייו, ועליהם - להמשיך.